מצב החינוך המוזיקלי בארה"ב בהשוואה לישראל


מצב החינוך המוזיקלי בארה"ב בהשוואה לישראל

(מתוך עבודת הדוקטורט של אילון אבירם) 

תלמידי כיתות ט' עד י"ב בארה"ב לומדים בבתי ספר תיכוניים (High School), שהם מוסדות בעלי אוטונומיה רבה בתכנון הלימודים, וניתן למצוא ביניהם מגוון רחב של תכניות ומסגרות לימוד (musiccreativity.org; NCES.ed.gov). הלימודים בתיכונים כוללים מקצועות ליבה כגון אנגלית, מתמטיקה, מדעים וחינוך גופני, ומקצועות בחירה בענפי האומנויות, המלאכה, הספורט ואחרים. היקף מקצועות הבחירה עולה בהדרגה עם גיל התלמיד, מהיקף של כ-10% עד כ-20% מתכנית הלימודים בשכבת ט', ועד כ-30% עד כ-50% בשכבת י"ב. הלימודים במקצועות השונים מחולקים לקורסים, כאשר לתלמידים ניתנות אפשרויות רבות לבחירה מבין קורסים שונים. חלק מהקורסים נמשכים גם בקורס המשך, כך למשל, תלמיד שהשלים קורס "תיאוריה 1" (במוזיקה) בסמסטר אחד, יכול להמשיך וללמוד בקורס "תיאוריה 2" בסמסטר אחר.

בערך ב-90% מבתי הספר התיכוניים בארה"ב פועלת מחלקה למוזיקה, שבה מלמדים בדרך כלל מספר מורים בקורסי בחירה שונים. בקורסים אלה משתתפים בכל שנה כ-20% מכלל תלמידי התיכון בארה"ב, והם מוקדשים ברובם להרכבי ביצוע רבי משתתפים כגון תזמורות ומקהלות. בנוסף לכך, מופעלים גם קורסי מוזיקה כיתתיים במקצועות כגון תיאוריה, האזנה, הלחנה ועוד, שבהם מספר תלמידים קטן יחסית (Keiper et al., 2009; NCES, 2012). בעשורים האחרונים עלתה הקריאה להגדיל את הקליטה וההכלה בשיעורי מוזיקה של תלמידים שאינם "תלמידי מוזיקה מסורתיים", שאינם משתתפים בהרכבי הביצוע ולרוב גם לא בקורסי מוזיקה אחרים (musiccreativity.org, 2016). זאת באמצעות דרכי למידה כגון פעילויות סדנאיות, יצירתיות ושילוב טכנולוגיה (ענבר, 2013; Burnard, 1999; Bula, 2011; Gall, et al., 2012; Webster, 2007). בשנים האחרונות, פועלים בכ-14% מבתי הספר התיכוניים בארה"ב קורסים העוסקים ביצירתיות מוזיקלית ממוחשבת, הנקראים בשמות שונים כגון "טכנולוגיה במוזיקה" (Music (Technologyאו "מוזיקה אלקטרונית" (Electronic music) (Dammers, 2012). התפתחות זו בארה"ב נתמכת בפעילות של ארגונים ואתרים המוקדשים לתחום. כך נוצרה בארה"ב קהילה של חוקרים, מורים ומומחים, המקיימים ביניהם קשרים מקצועיים. מורים למוזיקה יכולים להיעזר בחומרי הדרכה והוראה כמו גם במדריכים ועמיתים המסייעים להם בהקמה והפעלה של תכניות לימוד בתחום (Dammers, 2010 Music Creativity; TI:ME; ATMI; MENC;).

שונה המצב בבתי הספר בישראל. מערכת החינוך בישראל ריכוזית יותר ומאפשרת פחות אוטונומיה בית ספרית (בן-סבו, 2018). בחטיבות העליונות גדול מקומם של מקצועות חובה ומועט מקומם של מקצועות בחירה כגון אומנויות, מלאכה, או ספורט. אמנם, בתיכונים ניתנת לתלמידים האפשרות לבחור בין מגמות, אך מעבר לתכנית הלימודים בכל מגמה, כמעט שלא מוצעים לתלמידים קורסי בחירה. רק אחוזים בודדים מתלמידי כיתות ז' עד י"ב בישראל לומדים מוזיקה בבית הספר. תלמידים אלה לומדים בדרך כלל ב"מגמות למוזיקה", בהיקף של כ-5- 8 שעות שבועיות. בתכנית הלימודים הארצית לחינוך מוזיקלי מודגשת חשיבותה של פעילות יצירתית מוזיקלית (משרד החינוך, 2011א, ב). אלא שמראיונות עם המפקחים על החינוך המוזיקלי בישראל, עולה כי למרות החשיבות שהם רואים בעידוד הפעילות היצירתית, הלחנה היא פעילות נדירה מאד בשיעורי המוזיקה. לדבריהם, רק מורים בודדים בישראל משלבים מחשבים בפעילות יצירתית מוזיקלית בבית הספר. נדיר למצוא בישראל פעילות הלחנה ממוחשבת בבתי הספר, ואין בנמצא חומרי הדרכה, תכניות לימוד, הכשרת מורים, או השתלמויות בתחום. לדברי המפקחים, לא מתרחשות בישראל פעולות להגדלת מקומה של ההלחנה בחינוך המוזיקלי. זאת בשונה מהנעשה בארה"ב.